נכנסנו לחנות, לקנות משחק קופסא מעניין,
זה כיף לפעמים להעביר את ערב שבת עם משחק מגבש.
אשתי: "אני רוצה לקנות TAKI".
נראה לי שיש קונצנזוס חיובי על המשחק הזה.
מצאתי את המעמד עם משחקי הקלפים,
וראיתי TAKI עם עטיפת ניילון חצי קרועה.
באותו רגע עברה בי מחשבה:
{מה זה משנה עוד מעט גם ככה עוד דקה לא ישאר ניילון}
לא הפריע לי. לקחתי ועם חיוך ואמרתי…
"יאללה, בואי נלך לשלם 
"
היא הסתכלה על הקופסה ואמרה,
"הניילון קרוע בוא ניקח קופסא סגורה."
טוב, אני לא רוצה להתחסד…
כאשר אני הולך לקניות ורואה מוצר עם קופסא
קצת מלוכלכת או עקומה, סביר להניח
שאקח את המוצר שנראה לי יותר טוב.
זה לא סוד שיותר נוח לכולנו עם שלמות.
לעולם מסביבנו קשה לעמוד בציפיות שלנו:
השריטה על האוטו שמשגעת אותנו,
המכונית שנדחפת לנו לפקק,
ההיא שצעקה ודיברה לא יפה,
ההוא שלא היה סבלני,
הזמן הארוך שחיכיתי בתור,
למה המיטה לא מסודרת?
למה לא החזירו את הנעליים למקום?
ביקורות עוברות לכולנו בראש, גם אם אנחנו רק חושבים על זה.
זה קורה אוטומטית, גם כשאנחנו לא מתכוונים לזה.
זה פשוט לא בשליטתנו. אבל יש דברים שכן.
כמה פעמים שאלנו את עצמנו:
האם אני דורש מעצמי, כמו שאני דורש מהסובבים אותי?
האם אנחנו תמיד מדייקים?
האם אנחנו תמיד סבלניים?
האם אנחנו תמיד מסודרים?
האם אנחנו מושלמים?
והרבה יותר חשוב מזה, את מי שאלנו לאחרונה:
מה חושבים עלינו? ובמה אנחנו צריכים להשתפר?
"אי אפשר לראות את התמונה כשאנחנו בתוך המסגרת"
פיתוח יכולות אישיות, תחילת הדרך להגשמה עצמית.
מכירים אדם שהתוכן יהיה בעל ערך עבורו? שתפו
