בעבר, כשאישתי שיתפה אותי בדילמות שהיו לה,
לא יכולתי להתאפק, מה הבעיה? הייתי אומר,
הייתי מציע תשובות וכמה שיותר,
רציתי לעזור.
לא משנה עד כמה התשובה שלי היתה נראית לי הגיונית,
עדיין, מצאתי את עצמי מנסה לשכנע אותה להבין שזה נכון.
מתווכח ולא מוותר, אני יודע, הייתי שם קודם,
אני יודע את התשובה.
לצערי, הסתבר לי שטעיתי,
לא בתשובה, אלא בגישה.
הבנתי את זה כאשר שיתפתי חבר
עם התלבטות שהייתה לי באותו זמן,
רק סיפרתי לו מה על המחשבות שהיו לי,
והוא אותו דבר כמוני,
קפץ עם תשובות,
משכנע ומסביר מתוך רצון לעזור.
לא הייתי מוכן לתשובה,
היו עוד הרבה מחשבות שהייתי צריך לפתור,
הרגשתי צורך לשתף ולספר ועדיין לא לפתור,
הרגשתי שהתשובות לא מתאימות ולא עושות לי טוב.
שיניתי נושא והבנתי את מה שהייתי צריך ללמוד.
היום אני מבין, מקשיב ומתעניין,
לא תמיד מצליח, אבל מאד משתדל,
היום אני מבין שהקשבה ושאלות נכונות,
עוזרות לאחרים למצוא את הכל בתוך עצמם.
מכירים אדם שהתוכן יהיה בעל ערך עבורו? שתפו
