על תעוזה ואומץ, תרגום חופשי (שלי) לנאום מעורר השראה של תאודור רוזוולט.
"אל תתייחסו לאדם שמעביר ביקורת, לא לאדם שמציין כיצד האיש החזק מעד או איך זה שעשה,
יכל לעשות יותר טוב.
התהילה שייכת לאיש שנמצא בזירה, שפרצופו מלא אבק, זיעה ודם ששואף בגבורה
שהתנשף וטעה שוב ושוב, כי אין מאמץ ללא שגיאות ופגיעות.
אך מי באמת חותר לעשייה? מי חווה התלהבות מלאה ומסירות גדולה?
מי מוסר את עצמו למען מטרה ראויה?
מי במקרה הטוב חווה בסופו של דבר את נצחון ההישג?
ומי במקרה הרע, אם ייכשל, לפחות ייכשל תוך כדי שהעיז בעוצמה
כך שמקומו לעולם לא יהיה עם אותם נשמות רדומות וביישניות שאינן יודעות ניצחון ולא תבוסה"
