מי לא מכיר את סופרמן?! כשהייתי ילד אהבתי את הסרט. הוא היה גיבור הילדות שלי. רודף צדק, חזק, בלתי שביר, עם כוחות על שכולנו רצינו. אני זוכר שהסרט היה ממלא אותי באנרגיות טובות.אהבתי לראות את הסרט שוב ושוב, אני זוכר לטובה עד היום, את ההתרגשות לקראת הסרט ובמהלכו. בכל אופן, הסיבה שהביאה אותי לכתוב את הפוסט הזה, היא הסצנה שתמיד חזרה על עצמה בסרטים של סופרמן כל פעם מחדש, שבזמנו, נראתה לי פחות הגיונית.ועכשיו כשאני חושב על זה, אני שם לב שההתייחסות שלי לכוחות העל של סופרמן כמו לעוף, לשמוע מקילומטרים, לראות דרך קירות ולהוציא קרני לייזר דרך העיניים, נראו לי מאד "הגיוניות" בסרט, לעומת הסצנה המדוברת, שלא קשורה כלל לכוחות על.
דווקא הסצנה הזו לא נראתה לי הגיונית
בכל סרט של סופרמן הקפידו על סצנה, בה היתה התגרות לא מוסברת של אחד מ"בני האדם הרגילים" בסופרמן (או קלארק), כמובן שסופרמן, כמו תמיד, היה מאופק, ממלכתי ופשוט נמנע מלהגיב.(עד שממש לא נשארה לו ברירה).
זה תמיד תסכל אותי, "איך יכול להיות שסופרמן עם כל הכוחות שיש לו, לא מגיב ונשאר מאופק?", אף פעם לא הבנתי מה עבר לו בראש, פשוט רציתי להיכנס לסצנה ולהחליף אותו. כל הסצנה הזו נראתה לי כמו השפלה אחת גדולה, אם הייתי במקומו הסצנה היתה בטוח נגמרת אחרת.
הדברים שלא הבנתי אז
היום אני מבין שסיבת התסכול מהסצנה, היתה כנראה קשורה לא רק לעובדה שדמיינתי את עצמי במקומו אלא גם את הרגשות שהיו צפים בי במקומו באותו מקרה. היום אני מבין, שסופרמן כלל לא הרגיש את הכאב, ולכן כלל לא התעורר בו הצורך או הרצון להגיב להתגרות. היום אני מבין שהאיפוק, בא מתוך העוצמה שהיתה לסופרמן. עוצמה שחסרה לרבים מאיתנו במבחנים שאנו עומדים בהם יום יום מול הסביבה שלנו. גידול הילדים, התנהלות בזוגיות, יחסים עם המשפחה והתנהלות בעבודה, כמובן תוסיפו לכל זה את הגורמים הלא צפויים שאנו נתקלים בהם ביום יום כמו המכונית שנכנסה לפנינו בכוח לפקק כאשר אנחנו ממהרים, ההיא שנדחפה בתור שלנו, זה שקילל והנציגה שלא החזירה לנו תשובה בזמן. אנחנו אומנם לא צריכים לצאת כל יום ולהילחם פיזית מול כוחות הרשע, אך האתגרים המנטאלים סביב היכולת שלנו להיות מאופקים, לא פשוטים לכולנו בצמתים המרכזיים בחיינו להיות מאופקים מתוך עוצמה היא "תכונת על" שכולנו יכולים ואפילו חייבים לפתח, אפשר ללמוד אותה ולהתפתח בה ללא הגבלה, בכדי לעשות את זה אנו צריכים לדעת לפתח את היכולות שלנו כמו הכלה, סבלנות, סובלנות, יכולת ביטוי, הבנה וכד'.
במה זה בדיוק עוזר לנו?
כולנו הצטערנו פעם על דרך פעולה שלנו במצבים מסויימים שכבר לא נוכל לשנות,היכולת שלנו להיות מאופקים מתוך עוצמה מאפשרת לנו להגיב במצבים הנכונים, יותר מהשכל ופחות מהרגש ומונעת מאיתנו תגובות שנצטער עליהם בעתיד ובכך עוזרת לנו לשמר, לייצר ולפתח קשרים עם האנשים החשובים לנו או האנשים שיכולים להיות חשובים לנו בעתיד
"בנכונות שלנו להתאמץ בשביל החשובים לנו, טמון הפוטנציאל הטמון באדם שאנו חשובים לו"
היום אני מבין שככל שאנחנו מתחזקים, בכל תחום, החוסן הפנימי עוזר לנו להגיב בצורה נכונה שבונה אותנו.לא בגלל שאנחנו מפחדים, אלא בזכות העוצמה שנמצאת בנו, עוצמה שגורמת לנו לראות ולהבין דברים אחרת. לפתח "כוחות על" בתקשורת בין אישית, שומרת על האנרגיה היומית שלנו מאפשרת לנו לנתב אותה למקומות משמעותיים, שמניעים ומקדמים אותנו.
טכניקה פשוטה ויעילה
אחת הטכניקות הפשוטות והיעילות ביותר שאפשר לעשות בכדי לפתח את היכולת הזו היא לדעת לספר לעצמנו סיפור אחר, סיפור שיסביר לנו את המקרה בצורה שתרגיע אותנו ותגרום לנו לתגובה חיובית יותר. ומה הכוונה?
בסיטואציות רבות, רובנו מניחים בצורה די אוטומטית את הסיבה שגרמה למקרה, ולרוב אנו לא בוחרים את הסיבה החיובית ביותר לדוגמה:
אם אדם חותך אותנו בפקק, סביר להניח שרובנו נייחס לפעולה, כוונה שלילית (חוצפן, אין לא כבוד, דואג רק לעצמו ועוד "ברכות" דומות…)
באותו מקרה יכולנו לספר לעצמנו סיפור אחר, לדוגמה:
1. הנהג כנראה ממהר ומונע מפחד לאבד את מקום העבודה שלו
2.מקרה חרום אישי שקרה מאלץ אותו להגיע מהר למקום מסוים
ועוד הרבה אפשרויות של סיפורים חיוביים שיכולים להיות הסיבה האמיתית
סיפור אחר גורם לתגובה אחרת
הרי כולנו בסופו של דבר, נהנים מהרגשה טובה. כל סיפור שיעזור לנו לייצר אמפתיה כלפי האחר, יגרום לנו קודם כל להרגשה טובה יותר עם עצמנו וכלפי אותו אדם, כולנו עושים טעויות וכמו שהיינו רוצים שיבינו אותנו, כך אנחנו יכולים להבין אחרים. אנחנו בוחרים את הסיפור, תבחרו בסיפור שישאיר בכם הרגשה טובה ואנרגיה גבוהה אהבתם? תקליקו למטה :)אשמח שתכתבו לי מה חשבתם על הפוסט. הדרך להגשמה עצמית.
